האם מותר לחייב אב לפי כושר השתכרות ולא לפי הכנסתו בפועל? ביקורת על תיק 1020605/7

מאת: הרב יצחק דן גרונברגר

תשובה קצרה: אין להפוך את המושג "כושר השתכרות" להכנסה דמיונית. כאשר לא הוכח שאב מצמצם את עבודתו במכוון כדי להתחמק מחובתו, דין המזונות צריך להיקבע לפי היכולת הכלכלית הממשית, צורכי הילדים ויתר החיובים המוטלים עליו. פסק הדין בתיק 1020605/7 מציב בעניין זה קו הלכתי חשוב: חיוב מזונות אינו רישיון להותיר את האב בלי מחיה או לחייבו על בסיס משכורת שאינה קיימת.

מה נפסק בתיק 1020605/7?

בית הדין הרבני האזורי בתל אביב–יפו דן במזונותיהם של שלושה ילדים שטרם מלאו להם שש. האב טען כי הוא משתכר כ־5,000 ש"ח, מקבל גם דמי שכירות, ונושא לבדו בגידול חמישה ילדים מנישואיו הראשונים לאחר פטירת אמם; שלושה מהם על הרצף האוטיסטי. האם דרשה 11,000 ש"ח בחודש וטענה כי יש להתחשב לא רק בהכנסתו בפועל, אלא גם בתואר האקדמי שלו וביכולת ההשתכרות האפשרית שלו.

בית הדין דחה את הדרישה הגבוהה. לאחר בירור מקיף של חיוב האב בקטני קטנים, שיעור הצרכים ההכרחיים, דיני צדקה ומעמדה של הכנסת האם, חויב האב ב־4,800 ש"ח לחודש לשלושת הילדים, כולל מדור, הוצאות שוטפות והוצאות חינוך רגילות; הוצאות חריגות וקייטנה אחת בשנה חולקו בשווה. ההכרעה הוגבלה לשלוש שנים ונקבע כי לאחר מכן ניתן יהיה לבחון מחדש את ההכנסות והצרכים.

את פסק הדין המלא במאגר הרשמי של בתי הדין הרבניים ניתן לקרוא בקישור זה.

היסוד ההלכתי: חיוב קיים, אך אין מחייבים מן האוויר

מקור חיוב האב במזונות קטני קטנים הוא בסוגיית כתובות סה ע"ב: "אף על פי שאמרו אין אדם זן את בניו ובנותיו כשהם קטנים, אבל זן קטני קטנים". הרמב"ם בהלכות אישות פרק יב הלכה יד והשולחן ערוך אבן העזר סימן עא סעיף א פסקו שחיוב האב עד גיל שש הוא חיוב גמור. אולם עצם קיומו של החיוב אינו פוטר את בית הדין מלברר את שיעורו, את הצרכים האמיתיים ואת יכולת החייב.

בעניין שיעור מזונות המשפחה כתב הרמב"ם בהלכות אישות פרק יב שהחיוב נמדד לפי הראוי והיכולת, ובדיני צדקה קבע השולחן ערוך יורה דעה סימן רנא כי הקרוב קודם. יחד עם זאת, צדקה ניתנת כאשר יד הנותן משגת. אין מקור הלכתי המאפשר לכתוב בתלושו של אדם משכורת שאינו מקבל, להניח שהוא יכול לעבוד שעות שאינו מסוגל לעבוד, או להתעלם מחובות קודמים ומבני משפחה נוספים התלויים בו.

פסק הדין עמד גם על הכלל "וחי אחיך עמך" ועל העיקרון שחייו של האדם קודמים. אין פירוש הדבר שאב רשאי להתנער מילדיו; פירושו שאין דין תורה מטיל עליו חיוב שאינו ניתן לביצוע ומשאיר אותו עצמו ללא מזון, קורת גג ויכולת קיום. חיוב שאי אפשר לעמוד בו אינו מסייע לילדים לאורך זמן: הוא מייצר חוב, הליכי גבייה, נתק ולעיתים התמוטטות מוחלטת של יכולת ההשתכרות.

הביקורת: "פוטנציאל" אינו מילת קסם

כאן ראוי לומר את הדברים בלא כחל ושרק: פסיקה המחייבת אב על סמך "כושר השתכרות" מופשט, בלי הוכחה קונקרטית שהוא בחר להפחית את הכנסתו כדי להבריח את עצמו מן החיוב, היא פסיקה פגומה. אין זו אומדנה מבוססת אלא השערה; ואין מוציאים ממון בהשערה. תואר אקדמי אינו משכורת, מקצוע שנלמד אינו מקום עבודה, והאפשרות התיאורטית לעבוד שעות נוספות אינה ראיה לכך שהדבר אפשרי בנסיבות חייו של בעל הדין.

יש להבחין בין שני מצבים. אם הובאו ראיות שאב עזב עבודה משתלמת בסמוך להליך, מסתיר הכנסות, עובד בשחור או מסרב להצעת עבודה ממשית כדי להקטין את המזונות — בית הדין רשאי וחייב לברר את ההתחמקות. אך כאשר האב עובד, מציג הכנסה, מטפל בילדים נוספים או מתמודד עם מגבלות ממשיות, אין היתר להענישו בשל "פוטנציאל" שטרם התממש. טענת כושר השתכרות דורשת ראיות: השכלה, ניסיון, שכר קודם, הצעות עבודה זמינות, שעות פנויות ומצב בריאותי ומשפחתי. בלי תשתית זו, החיוב הופך לדמיון שיפוטי.

פסק הדין אף ציטט בהסכמה את העמדה שלפיה הדרך הנכונה היא דרכם המסורתית של בתי הדין: החיוב מוטל על האב, אך אין מחייבים אותו יותר מכפי יכולתו, מותירים לו למחייתו ונמנעים משימוש גורף בכושר השתכרות. זו אינה "הקלה" בחובת האב; זו החזרה של הפסיקה למידת האמת.

נקודה המחייבת זהירות גם בפסק הדין עצמו

עם כל חשיבותה של ההכרעה, אין ללמוד ממנה נוסחה אוטומטית. בית הדין ציין ששני הצדדים לא הציגו את כל המסמכים שהתבקשו. מצב כזה מקשה על קביעת יכולת אמיתית, ומדגיש מדוע בעל דין חייב להגיע עם תמונה כלכלית מלאה: תלושי שכר, דפי חשבון, חוזי שכירות, קצבאות ייעודיות, הוצאות טיפול והתחייבויות לילדים אחרים. טענה נכונה שאינה מגובה במסמכים עלולה להידחות או לקבל משקל חלקי בלבד.

גם קצבאות לילד בעל צרכים מיוחדים אינן "הכנסה פנויה" של ההורה. יש לבדוק לשם מה הן משולמות ומהן ההוצאות המיוחדות שהן נועדו לכסות. שימוש גורף בקצבה כדי להגדיל את יכולת האב עלול לפגוע בילד שלמענו ניתנה; התעלמות ממנה לחלוטין עלולה לעוות את התמונה. הבירור חייב להיות פרטני.

מה צריך לטעון בבית הדין?

אב הטוען שאין ביכולתו לשלם סכום גבוה אינו יכול להסתפק באמירה כללית. עליו להראות מה הוא מרוויח, מדוע אין אפשרות ממשית להגדיל את ההכנסה, אילו חיובים קודמים מוטלים עליו ומהו הסכום הדרוש למחייתו. אם נטענת נגדו "יכולת השתכרות", יש לדרוש שהטענה תפורש ותוכח ולא תישאר סיסמה.

מן הצד השני, אם קיימות ראיות להסתרת הכנסה או לצמצום מכוון של עבודה, יש להציגן באופן מסודר. בתי הדין אינם אמורים לבחור בין שתי הצהרות סותרות לפי רושם בלבד. כתב טענות טוב מחבר בין העובדות, המסמכים והמקורות ההלכתיים ומציע סכום שניתן להצדיקו.

המסקנה המעשית

תיק 1020605/7 הוא פסק דין חשוב משום שהוא מציב גבול ברור: חיוב מזונות אינו יכול להתבסס על הכנסה מדומיינת. פסיקה המתעלמת מהיכולת הממשית, מילדים נוספים ומצרכי הקיום של האב עלולה לגרום עוול ואף לסכל את תשלום המזונות עצמו. מנגד, מי שמבקש הפחתה חייב לבוא בידיים נקיות ובמסמכים מלאים.

משרדנו מסייע בבדיקת פסקי מזונות, בניית תמונה כלכלית מוכחת, ניסוח כתבי טענות ובקשות לשינוי חיוב, וכן בערעורים לבית הדין הרבני הגדול. כל מקרה תלוי בגיל הילדים, זמני השהות, ההכנסות, המדור והראיות שבתיק; אין בפרסום זה תחליף לייעוץ פרטני ואין בו הבטחה לתוצאה.

לחזרה למדור פסקי בית הדין | לפנייה מסודרת למשרדנו