תיק 1129884/1, בית הדין הרבני הגדול
מאת הרב יצחק דן גרונברגר — דיין, טוען רבני, מוסמך לרב עיר
תיק 1129884/1, בית הדין הרבני הגדול: בית הדין ביטל קביעה שלפיה תלונת אישה במשטרה הייתה תלונת שווא שהצדיקה חיוב בגט והפסד כתובה, מזונות ומדור. נקבע שסגירת תיק פלילי מחוסר ראיות אינה מוכיחה שהתלונה בדויה, ושלא הוכחה "מרידה הדדית" לפי רבנו ירוחם. ההכרעה מחזירה את הדיון מן הכותרות אל נטל הראיה.
פסק הדין שעליו הוגש הערעור
בית הדין האזורי קיבל את תביעת הגירושין של הבעל, חייב את האישה לקבל גט וקבע שהפסידה כתובה ותוספת, מזונות ומדור. בין הנימוקים עמדו תלונה שהגישה במשטרה והרחקת הבעל מן הבית. אחד מדייני ההרכב סבר שגם אם התיק נסגר מחוסר ראיות, אין לצפות מן הבעל לחזור לבית עד לתלונה הבאה, והטיל על האישה את נטל ההוכחה כאשר ביקשה את חיוביו כלפיה.
נימוק נוסף היה שהצדדים מורדים זה בזה, לפי דברי רבנו ירוחם, ולכן יש לחייב בגט ולשלול את הזכויות הממוניות הנלוות.
הכרעת בית הדין הגדול
בית הדין הגדול קבע שאין די בחומר שבתיק כדי להוכיח שהתלונה הייתה שקרית. תוצאת החקירה הפלילית אינה מכריעה את השאלה ההלכתית: תיק יכול להיסגר מפני שאין ראיות מספיקות להליך פלילי גם כאשר האירוע התרחש, ולעיתים יכול אירוע שלא התרחש שלא להביא להעמדה לדין. לכן נדרש בירור עצמאי של העדויות, הסתירות והמסמכים.
גם דינו של רבנו ירוחם לא הוחל. התנאי היסודי הוא ששני הצדדים אינם רוצים זה בזה באופן ברור. מן הדיונים, מן המכתב שכתבה האישה וממכתבי הבעל לא הוכח שהיא מאסה בו וסירבה לחיי נישואין. בית הדין הוסיף שגם מרידה הדדית בפועל אינה מפסידה כתובה כאשר הבעל הוא שגרם למצב עד שהאישה אינה יכולה עוד לחיות עימו.
בחינה הלכתית־ראייתית
הפיכת "לא הוגש כתב אישום" ל"תלונת שווא" היא כשל ראייתי חמור. אלה שני משפטים שונים. הדין הפלילי פועל לפי רף ראיה, שיקולי תביעה וחומר חקירה שאינם זהים לדיני כתובה. אין להוציא מאישה ממון המוחזק בזכותה, או להפסידה מזונות ומדור, על סמך חלל ראייתי בלבד.
מנגד, גם עצם הגשת התלונה אינה ראיה לאמיתותה. תלונה שהוכחה כבדויה וכמכוונת להרחיק את הבעל או לשבור את הבית עשויה להיות בעלת משקל הלכתי חמור. אין לתת חסינות לשקר בשם הזהירות. הדרך היא לבדוק את הגרסאות, הודעות העדים, מסמכים רפואיים, תכתובות, מועד התלונה והחלטת הסגירה המנומקת — לא להסתפק בחותמת המשטרה לכאן או לכאן.
העברת נטל ההוכחה אל האישה הייתה טעונה בסיס. מי שטוען שהאישה הפסידה כתובה בגלל מעשה חמור צריך להוכיח את עובדות המעשה ואת הקשר ההלכתי להפסד. הרחקה זמנית שניתנה בעקבות תלונה אינה כשלעצמה הודאה של האישה ששיקרה, ואינה הופכת אותה למוציאה שעליה להוכיח מחדש כל זכות.
השימוש ברבנו ירוחם מחייב ריסון. אין להפוך כל בית מפורד ל"מורדים זה על זה". נדרשת קביעה ברורה ששניהם אינם רוצים בקשר, ולא די בכך שהשלום קשה או שאחד מדבר גם על אפשרות גירושין. יתרה מזו: אם צד אחד הביא בהתנהגותו למאיסת האחר, אין הוא רשאי ליצור את הפירוד ואז להשתמש בו כדי להיפטר מן הכתובה.
עם זאת, גם בקשת שלום בית אינה ראיה מכרעת לכנות. בית הדין צריך לבחון התנהגות, הצעות מעשיות, טיפול זוגי, מגורים והמסרים שנמסרו לאורך זמן. הכרעה טובה אינה נותנת פרס למי שאומר את המילים הנכונות, אלא בוחנת אם קיימת נכונות ממשית לשיקום.
התוצאה המאוזנת
בית הדין הגדול קיבל את הערעור וקבע שאין מקום לחייב את האישה בגט או להפסידה כתובה, מדור ומזונות. לצד זאת הוא לא התעלם מן המציאות: הסיכוי לשלום בית נראה נמוך והמשך מצב שאין בו לא שלום ולא גירושין אינו תכלית. הצדדים הונחו לבחון בכנות שיקום או הסכמה לגירושין. זהו הבדל חשוב בין הערכת מצב לבין עילת חיוב מוכחת.
הדרכה מעשית
בתיק הכולל טענה לתלונת שווא יש להשיג כחוק את חומר החקירה, עילת הסגירה, הודעות הצדדים, צווי ההרחקה וכל מסמך חיצוני. יש להפריד בין שלוש שאלות: האם האירוע התרחש; האם המתלונן ידע שלא התרחש; ומה המשמעות ההלכתית של המעשה. דילוג מאחת לאחרת יוצר פסק שאינו יכול לעמוד.
מקור מאומת: תיק 1129884/1, בית הדין הרבני הגדול בירושלים, לפני הרב יצחק אלמליח, הרב אליהו הישריק והרב אברהם שינדלר, פסק דין מיום ז׳ בסיוון תשע״ח (21.5.2018). הפסק דן בדברי רבנו ירוחם ובפד״ר כרך יג עמ׳ 274.
תלונה במשטרה משמשת טענה בתיק גירושין או כתובה? משרדנו מסייע להפריד בין חשד, סגירת תיק והוכחה, ולבנות תשתית ראייתית והלכתית מדויקת בלי להקל ראש לא באלימות ולא בתלונת שווא.
המידע כללי ואינו תחליף לייעוץ פרטני. אין בפרסום כדי לקבוע דבר על תלונה מסוימת ללא עיון בחומר המלא.