תיק 1103844/5, בית הדין הרבני האזורי חיפה
מאת הרב יצחק דן גרונברגר — דיין, טוען רבני, מוסמך לרב עיר
תיק 1103844/5, בית הדין הרבני האזורי חיפה: בית הדין דחה בקשת בעל לקזז מחיוב כתובה בסך 180,000 ש״ח את מזונות הילדים שנפסקו בבית המשפט לענייני משפחה. ההכרעה נשענת על יסוד פשוט אך חשוב: הכתובה היא זכות אישית של האישה; המזונות הם זכות הילדים וחובת האב כלפיהם. אין לקזז חוב לנושה אחד באמצעות תשלום שמגיע לנושה אחר.
מה נפסק קודם
בפסק הכתובה נקבע שהאישה זכאית ל־180,000 ש״ח, וכי האיש ישלם בתוך שלושים יום. בית הדין הוסיף תנאי מוגדר: אם האיש יחויב להעביר לאישה זכויות ממקום עבודתו במסגרת איזון המשאבים, סכום הכתובה יקוזז מאותו איזון.
לאחר מכן פסק בית המשפט מזונות לילדים. האיש ביקש לראות בחיוב המזונות תשלום המצדיק הפחתה מן הכתובה. בית הדין דחה את הבקשה וקבע שהתנאי בפסקו עסק בזכויות רכושיות שיועברו לאישה, לא בכספים המיועדים לקיומם של הילדים.
היסוד ההלכתי
בית הדין הפנה לשולחן ערוך אבן העזר סימן פב סעיף ח, שלפיו האם אינה מחויבת להחזיק את הילדים אצלה לאחר גמילתם ויכולה למוסרם לאביהם. כן נדונו חיוב האב בילדים קטנים, תקנת חכמים לאחר גיל שש ותקנות הרבנות הראשית שהרחיבו את אפשרות הכפייה במזונות. מן המקורות הסיק בית הדין כי אין להפוך את האם לחייבת במזונות באמצעות הפחתת חוב הכתובה המגיע לה.
הכתובה נולדה מן הנישואין ומחייבת את הבעל כלפי האישה. המזונות נועדו לילדים, גם כאשר הם מועברים בפועל לחשבון האם המנהלת את צורכיהם. היא אינה הופכת בשל כך לבעלת החוב במובן שמאפשר לבעל לפרוע את כתובתה מכספי הילדים.
בחינה הלכתית־חשבונאית
ההכרעה נכונה: אין כאן הדדיות בין החובות. קיזוז דורש לכל הפחות זהות בין בעלי הזכות והחובה. כאן האיש חייב לאישה כתובה, ובמקביל חייב לילדיו מזונות. הילדים אינם חייבים לו את כתובת אימם, והאם אינה רשאית לוותר על צורכיהם כדי לקבל חוב אישי שלה.
גם לשון פסק הכתובה אינה משאירה מקום להרחבה. בית הדין התיר קיזוז במקרה מוגדר של העברת זכויות ממקום העבודה במסגרת איזון משאבים. אין להפוך חריג מפורש לרשות כללית לקזז כל חיוב כספי אחר. מי שמבקש לקזז מכוח פסק צריך לעמוד בדיוק בתנאיו, לא בתכלית שהוא מייחס לו לאחר מכן.
עם זאת, הביטוי שחובת האב "אבסולוטית" רחב מדי אם מוציאים אותו מן המקרה. היקף מזונות ילדים לאחר גיל שש, השתתפות האם, הכנסות הצדדים וזמני השהות נבחנים כיום לפי מקורות, תקנות ונסיבות שונות. אין צורך להכריע בכל השאלות הללו כדי לדחות את הקיזוז: די בכך שקיים פסק מזונות תקף לטובת הילדים ושאין האיש יכול לתקוף אותו בעקיפין בתוך תיק הכתובה.
ההפרדה העקרונית אינה פוטרת מבדיקת כפל אמיתי. לעיתים אותו נכס, מדור או תשלום מופיע בשני הסדרים תחת שמות שונים. אם יש טענה כזו, יש להראות רכיב זהה, תקופה זהה וזכאי זהה. תחושה כללית שהאיש "משלם הרבה" אינה חשבון, ואינה מאפשרת לפגוע לא בילדים ולא בכתובה.
אסור שהליך הקיזוז יהפוך לערעור סמוי על פסק אחר. אם האיש סבר שסכום המזונות שגוי, היה עליו לנקוט בהליך המתאים בערכאה שפסקה אותו. בית הדין שדן בביצוע הכתובה אינו המסלול לביטול חיוב מזונות חלוט, כשם שבית המשפט למזונות אינו מסלול לביטול כתובה.
למי שייך הכסף בפועל
מבחינה מעשית, המזונות מועברים לרוב לאם והיא רוכשת באמצעותם מזון, ביגוד, חינוך, מדור וטיפול. עובדה זו עלולה ליצור אשליה שהכסף "שלה". מבחינה משפטית והלכתית ייעודו הוא הילדים. לכן גם הסכמה בין ההורים אינה יכולה תמיד לגרוע מזכותם, ובוודאי שאין לזקוף את הסכום אוטומטית לפירעון חיוב אישי אחר.
כיצד מונעים מחלוקת
בפסק כתובה ובהסכם גירושין צריך לפרט במפורש אם הכתובה משולמת בנוסף לחלוקת הרכוש, אם היא מתקזזת ממנה, מאילו זכויות ובאיזה מועד. במקביל יש להציג את מזונות הילדים בפרק נפרד, עם סכומים ותקופות. ערבוב בין הפרקים מזמין טענות קיזוז שאינן עומדות בדין.
מקור מאומת: תיק 1103844/5, בית הדין הרבני האזורי חיפה, לפני הרב דניאל אדרי – אב בית הדין, הרב אלעד עלי והרב משה זאדה, פסק דין מיום כ״ט בסיוון תש״ף (21.6.2020). בין המקורות שנדונו: שולחן ערוך אבן העזר סימנים פב ועא, תקנות הרבנות הראשית ושו״ת ישכיל עבדי.
נטענת טענת קיזוז בין כתובה, רכוש ומזונות? משרדנו ממפה כל חיוב לפי בעל הזכות, מקורו, התקופה ותנאי הפסק, ומציג חשבון שמונע ערבוב בין זכויות האישה לזכויות הילדים.
המידע כללי ואינו תחליף לייעוץ פרטני. שאלת קיזוז תלויה בנוסח פסק הדין, בזהות בעלי החוב ובתשלומים שבוצעו בפועל.