סרבנות גט מצד הבעל

בית הדין חייב בעל לתת גט. עברו חודשים, הערעור נדחה, ניסיונות שלום הבית מוצו, והאישה עדיין כבולה. הבעל אינו אומר עוד שיש לפניו דרך ממשית להשיב את הבית על כנו; הוא רק מבקש עוד דיון, עוד תנאי ועוד ויתור ממוני. אימתי הופכת עמידתו מסכסוך קשה לסרבנות גט, אילו אמצעי אכיפה כשרים על פי ההלכה, והיכן עובר הגבול הדק שבין כפייה כדין לבין חשש חמור של גט מעושה?

אין סוגיה זו סובלת לא רפיון ולא פזיזות. רפיון משאיר אישה בכבלי נישואין שאינם אלא קליפה ריקה; פזיזות עלולה להביא לידי גט שניתן בכפייה שלא כדין. מלאכת בית הדין היא אפוא לשקול בפלס את עילת הגירושין, דרגת פסק הדין, טיב הסירוב והאמצעי המופעל — ולפעול בעוז במקום שהדין מחייב, בלי לפרוץ את גדרי ההלכה.

א. אין כופין אלא במקום שהדין נותן

היסוד הראשון הוא משנת גיטין פח ע״ב: ״גט מעושה, בישראל — כשר; ובעובדי כוכבים — פסול״. הגמרא מפרשת שכשרות הכפייה בישראל תלויה בכך שהכפייה נעשתה כדין. אין די בכך שהגירושין נראים לנו צודקים, ואף אין די בתחושת קושי עמוקה. גט הוא מעשה אישי שרצון הבעל נדרש בו, והפעלת כוח שלא במקום שההלכה מסרה כוח זה לבית הדין עלולה לפגום בעצם הגט.

מאידך גיסא, התורה לא הפכה את המילה ״רוצה״ למפתח שבידי מי שממרה פי בית דין. המשנה בכתובות עז ע״א מונה את אלו שכופין אותם להוציא; ובמקומות נוספים קבעו חז״ל חיוב או כפייה מחמת מעשי הבעל, מומים, מניעת חיי אישות או פגיעה יסודית בחיי הנישואין. הרמב״ם בהלכות גירושין פרק ב הלכה כ ביאר שבמקום שהדין מחייבו לגרש, הכפייה אינה יוצרת רצון זר אלא מסירה את יצר הסירוב: רצונו הפנימי של ישראל הוא לעשות המצוות ולהתרחק מן העבירות, וכשיצרו תקפו וכפוהו עד שאמר ״רוצה אני״ — הרי הוא מגרש לרצונו.

דברי הרמב״ם אינם היתר כללי לכפות כל בעל קשה עורף. הם עומדים דווקא על ההקדמה: ״מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש״. תחילה יש לברר את הדין; אחר כך את דרגת הכפייה המותרת. מי שמדלג על השלב הראשון מסכן את כשרות הגט, ומי שעוצר אחרי השלב הראשון ומניח לסרבן לצחוק מן הפסק — מבזה את הדין ומנציח את העיגון.

ב. כפייה, חיוב והרחקה — שלושה כלים שאינם דבר אחד

בפסקי בתי הדין נוהגים להבחין בין לשונות שונות: המלצה, מצווה, חיוב וכפייה. מבחינה הלכתית יש משמעות לדרגת הפסק ולמקור שעליו הוא נשען. כפייה ישירה — ובפרט לחץ גופני או מאסר שמטרתו הישירה היא הוצאת הגט — דורשת תשתית הלכתית מוצקה. במקום ספק מחלוקת הפוסקים נזהרו הדיינים מחשש גט מעושה.

לעומת זאת, הרחקות דרבנו תם בנויות על עיקרון אחר. הרמ״א באבן העזר סימן קנד סעיף כא הביא שבמקום שאין כופין בשוטים ואין מנדין, יכולים לגזור שלא לעשות לו טובה, שלא לשאת ולתת עמו וכיוצא בזה. אין בית הדין פוגע בגופו ואינו מצווה אותו לומר ״רוצה אני״; הציבור נמנע מלהיטיב עם מי שמחזיק את זולתו בעיגון. ואף על פי כן, גם הרחקות אלו אינן משחק חברתי: הפוסקים דנו בגדרן ובמידת הלחץ שבהן, ועל כן יש להפעילן מכוח החלטה מסודרת של בית דין ולא במסע פרטי חסר גבולות.

חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ״ה-1995, מעניק לבית הדין שורת צווי הגבלה לאחר שפסק שאיש ייתן גט והוא לא קיים את הפסק. סעיף 1 קובע שלעניין זה אין נפקא מינה אם נקט בית הדין לשון כפייה, חובה, מצווה, הצעה או לשון אחרת בעלת משמעות דומה; אולם השימוש בכל כלי בפועל עדיין מסור לשיקול הדעת השיפוטי וההלכתי של ההרכב. תיקון מס׳ 9, שפורסם ביום ד׳ באב תשפ״ד (8.8.2024), הרחיב את הכלים הכלכליים והתאגידיים שניתן להטיל על סרבן.

ג. שלום בית שאינו אלא מצודת עיגון

״שלום בית״ הוא ערך גדול, לא סיסמת חסינות. כל עוד קיימת אפשרות כנה ומעשית לשיקום הנישואין, בית הדין מצווה לבחון אותה בכובד ראש. אולם בעל שאינו מציע טיפול, מתווה, ויתור או צעד ממשי; שאינו חי עם אשתו זמן רב; שההליכים והערעורים כבר הוכרעו; ושבפיו רק ״לא אתן גט״ — אינו נושא את דגל השלום אלא משתמש בו ככסות לסירוב.

רבנו ירוחם, מישרים נתיב כג חלק ח, דן בבני זוג המורדים זה על זה ואינם חפצים זה בזה. פסיקתו נידונה בהרחבה בדורות האחרונים ובבתי הדין: כאשר המציאות מלמדת שאין תוחלת לחיי הנישואין, אין להעמיד את הקשר המת על כתפי צד אחד לעולם. אין פירוש הדבר שכל פירוד יוצר כפייה אוטומטית, אך הוא שולל זכות וטו נצחית שמקורה אינו בשלום אלא בשליטה.

ד. פסק הדין הגדול בתיק 1240246/4 — אין מזמנים את הסירוב עד אין קץ

בבית הדין הרבני הגדול, בתיק 1240246/4, ניתן ביום ו׳ בטבת תשפ״א (21.12.2020) פסק בהרכב הרב הראשי לישראל הרב דוד ברוך לאו — נשיא, הרב אליעזר איגרא והרב מיכאל עמוס. הבעל ערער הן על חיוב הגט והן על צווי ההגבלה. הצדדים היו פרודים זמן רב, ניסיונות שלום הבית לא נשאו פרי, והבעל הוסיף לעמוד על דרישתו ל״שלום בית עד סוף חיי״.

בית הדין הגדול דחה את הערעור. הוא לא קיבל את הטענה שיש לזמן את הבעל שוב ושוב לסידור גט כתנאי להטלת הגבלות, שעה שהסירוב ברור, עקבי ומוצהר. תכליתה של הזמנה היא לברר אם בעל הדין יציית; אין היא טקס ריק שעל האישה לעבור בכל חודש כדי להוכיח מחדש את מה שהסרבן עצמו מודיע בריש גלי.

עוד נדחתה התנהלות של מי שביקש להסתמך על בדיקה מקצועית כל עוד קיווה שתסייע לו, וכאשר התוצאה לא נראתה בעיניו ביקש לפתוח הכול מחדש. בית הדין חייב את המערער בהוצאות בסך 5,000 ש״ח, תוך שהותיר פתח להפחתתן אם ייתן את הגט לאלתר. זו גישה מאוזנת: אין עונש לשם נקמה, אלא תמריץ ממוקד לציות והכרה בכך שהליך סרק גורם נזק ממשי לצד המעוגן.

ה. תיק 1403152/25 — תיקון 9 והכלים הכלכליים החדשים

פסק עדכני במיוחד ניתן בבית הדין הרבני האזורי ירושלים בתיק 1403152/25, ביום ג׳ באלול תשפ״ד (6.9.2024), בהרכב הרב יצחק אושינסקי — אב״ד, הרב מאיר קאהן והרב יעקב מ׳ שטיינהויז. הבעל חויב בגט חודשים קודם לכן; ערעורים ובקשות עיכוב ביצוע נדחו; ולמרות זאת הוסיף לסרב.

בית הדין הטיל והרחיב צווי הגבלה. בין האמצעים שנדונו ונקבעו היו הגבלות יציאה ודרכון, רישיון נהיגה, עיסוק במקצוע ותפקידים מסוימים, והגבלות בנקאיות. בעקבות תיקון 9 נפתחו אפשרויות נוספות הנוגעות לחשבונות פיננסיים, הרשאה לחתימה, ייסוד תאגיד והחזקה בו, נאמנות ושימוש באמצעי תשלום. בית הדין אישר גם הרחקות דרבנו תם, ולאחר שהעניק שהות נוספת לשיקול דעת התיר, אם הסירוב יימשך, פרסום שם ותמונה.

יש לדייק: בפסק זה נשקלו גם קנס ומאסר לשלב מאוחר יותר, אך לא כל אמצעי שנזכר אכן הוטל באותה שעה. הדיוק חשוב, משום שבדיני כפיית גט אסור להפוך שיקול עתידי לעובדה מוגמרת. עם זאת, העיקרון שנקבע ברור: סרבן אינו רשאי לנהל את ההליך כאילו כל החלטה היא הצעה למשא ומתן. לאחר שנדחו הערעורים, ״המפתחות בידו״ — בידו לתת גט ולהסיר את ההגבלות.

בית הדין השתמש בלשון ראויה: ״דרכיה דרכי נועם״ אינן דרכי עיגון, אלא הדרך שהבעל ייתן את הגט ולא יחזיק אישה בניגוד לפסק. הוא גם חייב בהוצאות כבדות בהליך רכושי נלווה לאחר רצף ממושך של החלטות. אין ללמוד מכאן שכל סרבן חייב בסכום זהה; יש ללמוד שהכבדה מכוונת על בית הדין ועל בעל הדין האחר אינה זכות דיונית אלא מעשה שיש לו מחיר.

ו. הבעל שיצא לחו״ל — אין הבריחה קונה חסינות

בפסק בית הדין הרבני האזורי באר שבע בתיק 1310222/5, שניתן ביום כ׳ באייר תשפ״ד (28.5.2024) בהרכב הרב אהרן דרשביץ — אב״ד, הרב עובדיה חפץ יעקב והרב אברהם צבי גאופטמן, נדון בעל שיצא לחו״ל ולא היה צפי ריאלי לחזרתו. בית הדין קבע חיוב גט מחמת הפירוד הממושך והעיגון, לאחר ששמע את טענות הבעל באמצעים מקוונים ובחן את שאלת הדיון שלא בפניו.

הפסק הפנה לדברי הרא״ש שנפסקו בשולחן ערוך בעניין מי שעוזב את אשתו והולך לארץ אחרת, ולביאורים אם הכפייה היא על חיוב העונה או על הגט מחמת מניעת מכלול חיי האישות. בית הדין הדגיש שאין הבדל מהותי בין מי ש״ברח״ בדרכים עקלקלות לבין מי שיצא כדין ובחר שלא לחזור: המציאות ההלכתית היא של פירוד ועיגון.

עוד נבחנה שיטת המהרשד״ם, אבן העזר סימן מא, שלפיה במקום שהבעל מוכן לגרש בתנאי סביר וקל לקיום, עשויה להיות מניעה מלכפותו בלי קיום התנאי. אולם דרישה לוויתור רכושי ניכר אינה נעשית ״תנאי סביר״ רק מפני שהסרבן קרא לה כך; ובפרט כאשר סיבת החיוב נולדה ממעשיו שלו. בית הדין לא הכריע את כל צדדי שיטת המהרשד״ם כמקשה אחת, אלא העמיד את גבולותיה בזהירות.

ז. גבולות הכוח — לא כל לחץ כשר

חריפות נגד סרבנות אינה פוטרת את בית הדין ואת המייצגים מן האחריות לכשרות הגט. יש לבדוק:

1. מה נפסק בדיוק: האם מדובר בהמלצה, מצווה, חיוב או כפייה; ומהו המקור ההלכתי לעילה.
2. האם הפסק חלוט: האם תלוי ערעור, עיכוב ביצוע או בירור עובדתי מהותי שטרם הושלם.
3. מהו טיב האמצעי: הרחקה חברתית, שלילת הטבה, הגבלה כלכלית, קנס או מאסר אינם זהים בגדריהם ובהשפעתם.
4. מה מטרת הלחץ: להביא לציות לפסק הגירושין — ולא להעניש, להשפיל או להשיג הישג ממוני שאינו חלק מן הפסק.
5. האם קיימת מידתיות: יש להתחיל בכלי המתאים לנסיבות, לבחון את השפעתו ולהחריף כאשר הסירוב נמשך והדין מאפשר זאת.

החוק עצמו קובע מנגנוני דיון ובקרה, וההלכה מחייבת מומחיות יתירה. מסע ציבורי פרטי בלי פסק והוראה עלול לגרום עוול ואף להכביד על האפשרות לסדר גט כשר. מנגד, לאחר שבית הדין הורה על הרחקות או פרסום, אין הציבור חייב להעניק לסרבן כבוד, אשראי וטובות כאילו לא עשה דבר.

ח. כיצד יש להכין בקשה לאכיפת פסק גירושין

1. בנה ציר זמן: מועד הפירוד, הדיונים, המלצות הטיפול, פסק החיוב, הערעור, ההזמנות לסידור גט וכל הודעת סירוב.
2. הוכח שהמחלוקת מוצתה: צרף את פסקי הדין והחלטות הערעור, ולא רק תיאור כללי של התיק.
3. הפרד רכוש מגט: הראה אם התנאי הכספי כבר נדון, אם הוא סביר ושייך לגט, או שמדובר בדרישת סחיטה חדשה.
4. בקש סעד מדורג ומנומק: פרט מדוע הכלי המבוקש מתאים לסרבן המסוים ומה נעשה קודם לכן.
5. שמור על כשרות הגט: אל תציע אמצעי לחץ שההרכב לא הסמיך או שהבסיס ההלכתי שלו לא הוברר.
6. הכן חלופת ביצוע: כאשר הבעל בחו״ל יש לבחון שליחות, שיתוף בית דין מקומי, זיהוי, שמיעת טענות מרחוק והוראות מדויקות למסירת הגט.

ט. מסקנה

מקורות עיקריים

• משנה כתובות פרק ז משנה י; גיטין פח ע״ב; בבא בתרא מח ע״א.
• רמב״ם, הלכות גירושין פרק ב הלכה כ; טור ושולחן ערוך אבן העזר סימן קנד, ובפרט סעיף כא והגהת הרמ״א.
• רבנו תם, ספר הישר, חלק התשובות סימן כד; רבנו ירוחם, מישרים, נתיב כג חלק ח; שו״ת מהרשד״ם, אבן העזר סימן מא.
• חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ״ה-1995; תיקון מס׳ 9, ספר החוקים 3283, עמ׳ 1386, פורסם ביום 8.8.2024.
• בית הדין הרבני הגדול, תיק 1240246/4, הרכב הרב דוד ברוך לאו, הרב אליעזר איגרא והרב מיכאל עמוס, ניתן ביום ו׳ בטבת תשפ״א (21.12.2020).
• בית הדין הרבני האזורי ירושלים, תיק 1403152/25, הרכב הרב יצחק אושינסקי, הרב מאיר קאהן והרב יעקב מ׳ שטיינהויז, ניתן ביום ג׳ באלול תשפ״ד (6.9.2024).
• בית הדין הרבני האזורי באר שבע, תיק 1310222/5, הרכב הרב אהרן דרשביץ, הרב עובדיה חפץ יעקב והרב אברהם צבי גאופטמן, ניתן ביום כ׳ באייר תשפ״ד (28.5.2024).

זכויות וייחוס: כל הזכויות שמורות להרב יצחק דן גרונברגר. אין לפרסם את הגיליון בשלמותו או לעבדו עיבוד מהותי בלי רשות בכתב. בציטוט קצר יש לציין: ״הרב יצחק דן גרונברגר, משפט יצחק, גיליון 45״, ולצרף קישור לאתר grunberger-law.co.il. הבהרה: זהו עיון תורני ומקצועי כללי, לא פסק הלכה או ייעוץ לתיק מסוים; כל פעולה תלויה בעילת החיוב, בנוסח הפסק, בערעור ובהחלטות ההרכב המוסמך.