משפט יצחק גיליון 59 — אצל מי ישהו הילדים בראש השנה?

מאת: הרב יצחק דן גרונברגר — דיין, טוען רבני, מוסמך לרב עיר

פתיחת הגיליון המלא ב־PDF ←

הורים שנפרדו קבעו כי חגי תשרי יתחלקו ביניהם לסירוגין. לקראת ראש השנה טוען האב כי הבן חייב להיות עמו כדי שישמע תקיעת שופר, יתפלל במניין הקבוע ויתחנך כראוי לעבודת היום. האם משיבה כי גם בסביבתה מתקיימת תפילה ותקיעת שופר, שהילדים זקוקים לסדר קבוע ולשהות עם שני חלקי המשפחה, וכי אין להפוך כל מצווה לעילה לשינוי ההסכם. כיצד מכריעים?

ראש השנה אינו יום חול שניתן למדוד רק בשעות ובמרחקים. קול השופר, אווירת בית הכנסת, הסעודות והקשר עם ההורים והמשפחה המורחבת מעצבים את נפש הילד. אולם דווקא בשל קדושת היום יש להיזהר שלא להפוך את מצוות החינוך לנשק במחלוקת. השאלה איננה מי מן ההורים "זכה" בחג, אלא היכן וכיצד תצמח טובתו הגשמית, הרגשית והרוחנית של הילד.

א. מצוות החינוך בשופר – חובת בניין, לא בעלות בילד

המשנה במסכת ראש השנה עוסקת במפורש בלימוד התינוקות לתקוע: "אין מעכבין את התינוקות מלתקוע, אבל מתעסקין עמהן עד שילמדו". הגמרא והראשונים דנו בהבחנה שבין קטן שהגיע לחינוך לקטן שלא הגיע לחינוך, ובין ראש השנה שחל בחול לבין שבת. הרמב״ם פסק כי מותר לגדול להתעסק עם התינוקות כדי ללמדם ביום טוב, בין שהגיעו לחינוך ובין שלא הגיעו, והרמ״א פסק שלאחר שסיימו את התקיעות אין לתקוע בחינם, "אבל קטן אפילו הגיע לחינוך מותר לומר לו שיתקע".

המקורות מלמדים שחינוך לשופר אינו רק שמיעת קול מקרית. יש בו הכנה, לימוד, הרגל והעמדת הילד בתוך עבודת היום. אף על פי כן, מכאן ועד למסקנה שהבן חייב להימצא דווקא אצל האב בכל ראש השנה הדרך רחוקה. חובת החינוך היא חובת ההורה לפעול לטובת בנו; אין היא הופכת את הבן לחפץ שבאמצעותו מוכיח ההורה את צדקתו או מקיים את שאיפתו האישית.

גם במקום שבו החיוב העיקרי מוטל על האב, אפשר לקיימו בדרכים שונות: לדאוג מראש למקום תפילה מתאים, לתאם תקיעה עבור הילד, ללמדו לפני החג, לברר שהמסגרת אצל האם עומדת בדרישות ההלכה, או לקבוע חלוקה מעשית שאינה שוברת את רצף חייו. החובה מחייבת אחריות; היא אינה מעניקה זכות לשלוט בכל פרט של הסדרי השהות.

ב. פסק בית הדין הגדול: "והגדת לבנך" וטובת הילדים

בפסק דין מקיף של בית הדין הרבני הגדול בירושלים, תיק 1161709/2, נדונה תביעת אב שילדיו ישהו עמו בכל ליל סדר, בטענה שמצוות "והגדת לבנך" מוטלת עליו. פסק הדין ניתן ביום כ״ה בניסן תש״ף (19.4.2020) מפי הרב שלמה שפירא, ופרסומו הותר לאחר השמטת פרטי הזיהוי.

בית הדין בירר באריכות את גדרי מצוות הסיפור, את חיוב האב והאם ואת השאלה אם הבן משועבד לאב לצורך קיום המצווה. מסקנתו הייתה כי גם אם המצווה מוטלת על האב, הילד אינו משועבד לו כדי לאפשר את קיומה. יתרה מכך, הסדרי שהות אינם זכותו של ההורה אלא חובתו כלפי הילד, והמדד המכריע הוא טובת הילדים – טובה גשמית, נפשית ורוחנית.

ההכרעה התייחסה לליל הסדר, ולא לראש השנה. היישום לעניין השופר וחגי תשרי הוא מסקנת משרדנו מתוך העקרונות שנקבעו בפסק: מצווה חשובה אינה מקנה עדיפות אוטומטית להורה; יש לבחון אם החינוך אכן נפגע, אם קיימת חלופה ראויה ומהי טובתו הכוללת של הילד. דווקא מפני שראש השנה הוא יום של קבלת מלכות שמים, אין ראוי לבנות את עבודת היום על החרפת מאבק שאפשר למנוע.

ג. טובת הילד כוללת גם את נשמתו

בשיח המשפטי משתמשים לעיתים בביטוי "טובת הילד" כאילו מדובר רק בשינה מסודרת, מזון, מרחק נסיעה ומצב רגשי. אלו מרכיבים הכרחיים, אך במשפחה שומרת תורה ומצוות טובתו של הילד כוללת גם את חינוכו לתפילה, לשופר, לקדושת החג, למנהגי אבותיו ולשייכות לקהילה. פסק הדין עצמו הדגיש שטובת הילדים היא גשמית ורוחנית כאחת.

הרמב״ם בהלכות אישות פסק בדיני מקום הילד, והכסף משנה ביאר שגם כשהבן שוהה אצל אמו יכול האב לחנכו בזמנים שבהם הוא בא אצלו. מדברי עירובין "בצוותא דאימיה ניחא ליה" למדו הפוסקים את המשקל של הקשר הטבעי והנפשי עם האם. אין כאן סתירה: הילד זקוק לחינוך של אביו ולקשר עם אמו, וכן לקשר יציב עם שני ההורים. הדין מבקש לחבר, לא למחוק צד אחד.

מכאן שאין לקבל שתי נוסחאות גורפות. האחת אומרת: "האב מצווה בחינוך, ולכן כל ראש השנה אצלו". השנייה אומרת: "מצוות אינן מעניינו של בית הדין, ולכן אין להן משקל". שתיהן מחמיצות את הילד. יש לבחון את המציאות: האם במקום שהותו יש מניין ותקיעות; האם הילד מסוגל לשבת בתפילה ארוכה; האם האב או האם יודעים להכינו; האם יש מנהג קהילתי מיוחד; ומה יקרה לשאר הילדים אם יפוצלו.

ד. הביקורת ההלכתית של משרדנו

הדבר מפורש בעיקרון שהעלה בית הדין בתיק 1161709/2: הילד איננו "חפצא של מצווה" המסייע להורה לקיים את חיובו. כאשר ההורה מציג את עצם המצווה כאילו היא סוף הדיון, הוא אינו מוכיח את טובת הילד אלא את רצונו שלו. היראה והזהירות בדין מחייבות לומר זאת בבהירות: שימוש בשם החינוך בלי בירור של הילד המסוים עלול להפוך את התורה מכוח מרפא ומחנך לכלי במאבק, ואין זו דרכה.

אין די לשאול אם יש שופר ברדיוס כלשהו מבית האם. צריך לברר אם הילד אכן יובא לשמוע את התקיעות, אם התקיעה כשרה ונגישה, אם המסגרת תואמת את חינוכו, ואם הילד יקבל הכנה והסבר. באותה מידה אין די שהאב אומר כי תפילתו "רוחנית יותר". טענה כזאת טעונה תשתית עניינית ולא השוואה פוגענית. חינוך אינו נמדד באורך התפילה בלבד, ובוודאי שאין להעדיף מסגרת שבה הילד עייף, חרד או נחשף למתח שאינו לפי כוחו.

הטעות המתודולוגית חמורה במיוחד בהחלטות סמוכות לחג. הורה שממתין עד ערב ראש השנה, יוצר עובדה בשטח ואז טוען שקדושת היום מחייבת שינוי מיידי, מעמיד את בית הדין ואת הילד תחת לחץ מלאכותי. מצווה הבאה מתוך תכנון אחראי אינה דומה לטענה הלכתית הנשלפת ברגע האחרון. מי שסבור באמת שהסדר קיים פוגע בחינוך צריך לפנות בזמן, להציג חלופות ולהותיר מקום לשמיעת הצד האחר.

עם זאת, אין לקדש הסכם ישן כאשר המציאות השתנתה. אם אחד ההורים חדל לשמור על מסגרת בסיסית, אם אין אפשרות אמיתית לשמוע שופר, אם הילד התבגר ונוצר צורך חינוכי חדש, או אם קיימת מסורת קהילתית משמעותית – אפשר לבקש שינוי. אך גם אז נדרשת מידה: שינוי נקודתי ומנומק עדיף לעיתים על הפיכת כל החג לזירת מאבק.

ה. מתי ייתכן נימוק מיוחד לחרוג מן הסבב?

פסק הדין הזכיר כי יש מועדים שבהם מאפיין הלכתי או קהילתי עשוי להצדיק הסדר שונה. לדוגמה, ביום הכיפורים עשוי להיות טעם שהבן ישהה עם האב והבת עם האם כאשר כך נכון מבחינת התפילה וההשגחה; וכן מנהג קהילתי מיוחד עשוי לקבל משקל. אין זו רשימה סגורה, ואין בה כלל אוטומטי.

בראש השנה ייתכן נימוק מיוחד כאשר רק במקום אחד ניתן לילד לשמוע תקיעות כהלכה; כאשר מנהג קבוע ומרכזי בחינוכו מחייב נוכחות במקום מסוים; כאשר יש צורך רפואי או רגשי שאחד ההורים מסוגל לתת לו מענה; או כאשר הנסיעות והמעברים עלולים לשבש את החג כולו. מנגד, כששני הבתים מאפשרים קיום מלא של החג, הסדר לסירוגין הוא בדרך כלל דרך מאוזנת השומרת על הקשר עם שתי המשפחות.

ו. הסכם קיים, סמכות ואכיפה

בפסק נוסף של בית הדין הרבני הגדול, תיק 1289509/1, מיום ד׳ בשבט תשפ״ב (6.1.2022), בהרכב הרב שלמה שפירא, הרב ציון לוז-אילוז והרב דניאל אדרי, נקבע כי בית הדין שאישר הסכם מוסמך ליישם ולאכוף את הוראותיו בעניין מפגשי הילדים והשהות עמם, ואף למנות לקטינים אפוטרופוס לדין כשהדבר נדרש לבירור טובתם במסגרת היישום. אין להסיק מכך שכל שינוי אפשרי בלי הליך מתאים; יש להבחין בין אכיפת ההסכם לבין תביעה לשינויו בשל נסיבות חדשות.

המשמעות המעשית היא שאין להסתפק בהודעות חד-צדדיות. הסכם או החלטה קיימים מחייבים עד ששונו כדין. אם נוצרה בעיה אמתית לקראת ראש השנה, יש להגיש בקשה מסודרת, לצרף את ההסכם, לפרט מה אירע מאז ולהציע פתרון מוגדר. הפרה עצמית של ההסדר בשם "חינוך" עלולה לפגוע באמינות הטענה ולהעמיד את הילד באמצע.

ז. מה צריך להציג לפני דיון

1. ההסדר הקיים: הסכם, פסק דין, החלטה זמנית ולוח החגים בפועל בשנים הקודמות.
2. תכנית החג בכל בית: מקום תפילה, זמני התקיעות, מרחק הליכה, סעודות, לינה והשגחה.
3. מצבו של הילד: גיל, מסוגלות לשבת בתפילה, צורך רגשי או רפואי, קשר עם אחים ועמדתו בהתאם לגילו.
4. התשתית התורנית: מנהג קבוע, קהילה, מסגרת חינוכית, רב רלוונטי ויכולת ממשית לקיים את המצוות.
5. חלופות מידתיות: החלפה שנתית, חלוקת שני ימי ראש השנה, מעבר לאחר התקיעות או תיאום בעל תוקע – רק אם הדבר מעשי ואינו מכביד על הילד.
6. מועד הפנייה: תיעוד שנעשה ניסיון מוקדם להגיע להסכמה ולא נוצרה דחיפות מלאכותית בערב החג.

אין לצרף התכתבויות משפילות או טענות שאינן נוגעות לילד. משפטים על רמת הדתיות של ההורה האחר עלולים להיות פוגעניים ולא מועילים אם אינם מוכיחים דבר קונקרטי. טענה נקייה ומבוססת – "במקום זה אין תקיעות נגישות לילד" – חזקה יותר מהאשמה גורפת. דרך התורה עומדת על האמת ללא מורא, אך אינה מתירה לאבד את המידות.

ח. הצעה למבחן מעשי בן ארבעה שלבים

ראשית, בודקים את הקיום הבסיסי של המצוות. האם בכל אחד מן הבתים הילד יכול לשמוע את שיעור התקיעות הנדרש, להיות בתפילה המתאימה לו ולקיים את סעודות החג. אם התשובה חיובית, עצם חובת החינוך אינה מכריעה לטובת אחד ההורים.

שנית, בוחנים את איכות החינוך בלי תחרות בין ההורים. לא מי "צדיק יותר", אלא איזו מסגרת מתאימה לילד המסוים: משך התפילה, ההסבר שהוא מקבל, קבוצת גילו, הקשר עם אביו ואמו והיכולת לחוות את היום בלי מתח.

שלישית, שוקלים יציבות והדדיות. אם במשך שנים החגים התחלפו, שינוי חד דורש נימוק ממשי. אם ההסדר הקיים פוגע באחד מממדי טובת הילד, יש לתקן אותו במידה הנדרשת ולא מעבר לה.

רביעית, בוחרים את הפתרון שממעט מחלוקת. אין זו כניעה. לעיתים מאבק תקיף על זכות הילד נדרש; אך כאשר שתי דרכים כשרות ומועילות עומדות לפנינו, הדרך המונעת מן הילד להיות שליח בין הוריו היא עצמה חלק מטובתו הרוחנית.

ט. ראש השנה כנקודת תיקון למשפחה

הפסוק "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו" מלמד על ייחודו של היום, וחז״ל העמידו במרכזו את המלכת הקב״ה ואת קול השופר. ילד הרואה את הוריו משתמשים בשופר כדי להילחם זה בזה מקבל מסר הפוך מן החינוך המבוקש. ילד הרואה אותם מתכננים מראש, שומרים על ההלכה, עומדים על הדרוש בלי השפלה ומכבדים את מקומו של ההורה האחר, לומד בפועל מהי קבלת עול מלכות שמים.

אין משמעות הדברים ויתור על זכות או טשטוש של סכנה חינוכית. אם ההסדר מסכן את חינוכו של הילד, יש לפעול בנחישות ובכלים המשפטיים המתאימים. אך הנחישות עצמה צריכה להיות מרוסנת על פי תורה: להציג עובדות, להביא מקורות, לבקש סעד מדויק ולהימנע מפגיעה בכבודו של הצד. לא רק מפני שיש מחלוקת צריכים לרדת לשפל המדרגות; אפשר להיאבק על הזכויות בלי לאבד את הצלם ואת המידות.

י. מסקנה

מקורות עיקריים

• משנה ראש השנה ד, ח; בבלי ראש השנה לג ע״א-ע״ב; רמב״ם, הלכות שופר וסוכה ולולב ב, ז.
• טור ובית יוסף, אורח חיים תקפח; שולחן ערוך ורמ״א, אורח חיים תקצו, א ונושאי הכלים.
• קידושין כט ע״א; עירובין פב ע״א; רמב״ם, הלכות אישות כא, יז; כסף משנה שם.
• בית הדין הרבני הגדול, תיק 1161709/2, הרב שלמה שפירא, כ״ה בניסן תש״ף (19.4.2020).
• פד״ר חלק א מעמ׳ 157; חלק ג מעמ׳ 358; חלק יא עמ׳ 368-369; חלק יג מעמ׳ 331; עזר משפט, סימן כח, עמ׳ שמב – כפי שצוינו ונידונו בפסק הדין.
• בית הדין הרבני הגדול, תיק 1289509/1, הרב שלמה שפירא, הרב ציון לוז-אילוז והרב דניאל אדרי, ד׳ בשבט תשפ״ב (6.1.2022).

לקריאה נוספת: ייצוג בהסדרי שהות ומשמורת · פסקי בית הדין — תקציר וביקורת הלכתית · אמנת הייצוג של משרדנו