תיק 382416/7, בית הדין הרבני האזורי תל אביב־יפו
מאת הרב יצחק דן גרונברגר — דיין, טוען רבני, מוסמך לרב עיר
תיק 382416/7, בית הדין הרבני האזורי תל אביב־יפו: לאחר נישואין ממושכים ותביעת כתובה בסך חמישה מיליון ש״ח, פסק רוב ההרכב לאישה 52,000 ש״ח בלבד. פסק הדין דן בשתי שאלות נפרדות — טענות למעשה כיעור ותוקפה של כתובה בסכום מופרז — אך החיבור ביניהן בדרך של פשרה מעורר קושי בהנמקת שיעור החיוב.
הרקע והדעות בהרכב
הצדדים נישאו בשנת 1994, נולדו להם שלושה ילדים, הם נפרדו בשנת 2015 והגט סודר בשנת 2019. האישה תבעה את כתובתה בסך חמישה מיליון ש״ח. במסגרת הדיון הועלו טענות הנוגעות להתנהגות האישה ולמעשה כיעור, ומנגד נדונה אחריות האיש לפירוק הנישואין. לצד עצם הזכאות עמדה שאלת תוקפה של התחייבות בסכום חריג כל כך.
בפסק הובאה סוגיית בבא מציעא קד ע״ב בדין מי שקיבל שדה והתחייב שאם לא יעבוד ישלם סכום מופרז — "אשלם אלפא זוזי". הראשונים נחלקו כיצד מתייחסים להתחייבות מוגזמת: האם היא בטלה כולה משום אסמכתא, או שמא גובים את השיעור הסביר של הנזק אף אם הסכום המופרז אינו נגבה. בדעת הרב שמעון לביא נדונו שיטות הרי״ף והרא״ש והאפשרות להחילן על כתובה מופרזת.
לעניין השיעור נזכר הסכום 52,000 ש״ח, שלפי הנאמר בפסק היה סכום שהרב עובדיה יוסף הורה לכתוב ככתובה ראויה. דעת הרוב חייבה בסכום זה, לאחר שהצטרפו הספקות בעצם הזכאות ובתוקף הסכום המלא.
ביקורת הלכתית: אין לדלג מן הספק אל המספר
הדיון באסמכתא הוא רציני ונחוץ, אך המסקנה הכספית דורשת גשר הלכתי גלוי. אם ההתחייבות לחמישה מיליון בטלה מחמת גוזמה, יש לברר האם עיקר ותוספת כתובה רגילים נשארים בתוקף ומה שיעורם. אם חלק מן ההתחייבות תקף מכוח אומד דעת, יש להסביר כיצד נאמד החלק הזה. אין די לומר שהסכום המלא אינו מתקבל על הדעת ומכאן להגיע למספר אחר, נאה ככל שיהיה.
הסכום 52,000 ש״ח עשוי לשמש אינדיקציה חשובה לכתובה סבירה, אך מקורו כמנהג הוראה אינו הופך אותו מאליו לפתרון לכל תביעה. כתובה נחתמת במועד מסוים, על רקע יכולת כלכלית מסוימת, ובהקשר של מנהג קהילה ומטבע. אם בוחרים בסכום הנוהג כהכרעת פשרה, ראוי לומר במפורש שזהו שיעור פשרה ולא כאילו זה החלק המתמטי שנשאר מתוך חמישה מיליון.
גם טענת כיעור מחייבת הכרעה בפני עצמה. "כיעור" אינו ביטוי לתחושת אי־נוחות ואינו כינוי לכל קשר בלתי ראוי. זהו מושג הלכתי התלוי במעשה קונקרטי, בראיות ובנסיבות המולידות חשד מוכר בדין. יש לברר תחילה אם המעשים הוכחו, מה גדרם ומה תוצאתם לעניין כתובה. רק לאחר מכן ניתן לדעת אם נשאר ספק המצדיק פשרה.
אין לצרף שני ספקות עמומים ולראות בצירופם ודאות. ספק אם הייתה עילה להפסד כתובה וספק אם הסכום המופרז תקף פועלים במישורים שונים. צירופם עשוי להצדיק פשרה לפי שיקול דעת בית הדין, אולם עליו לפרט: מהו סיכונו של כל צד, איזה חלק מן התביעה עומד במחלוקת, ומדוע הפשרה שנבחרה יחסית לספקות.
הצד הראוי בפסק
יש מעלה בכך שדעת הרוב לא בחרה באחת משתי קצוות קלות: לא חייבה חמישה מיליון רק מפני שנכתבו, ולא פטרה את האיש מכל תשלום רק מפני שהסכום מוגזם. פשרה בדין מסופק היא כלי מוכר וישר כאשר היא נשענת על בירור ועל הערכת סיכונים הלכתית. הביקורת אינה על עצם השימוש בפשרה, אלא על הצורך להראות לקורא כיצד נקבע שיעורה.
לקח לניסוח ולניהול תביעת כתובה
כתובה בסכום דמיוני אינה בהכרח מגינה על האישה; לעיתים היא דווקא פותחת פתח לטענת אסמכתא ולמחלוקת קשה. נכון לבחור סכום שיש לו משמעות מכובדת, אך גם זיקה ממשית ליכולת החתן ולמנהג. בתביעה עצמה יש להפריד בין ארבע שאלות: האם האישה זכאית לכתובה; האם הוכחה עילת הפסד; האם התוספת תקפה; ומהו השיעור שניתן לגבות. ערבוב השאלות מחליש את הטיעון משני הצדדים.
מקור מאומת: תיק 382416/7, בית הדין הרבני האזורי תל אביב־יפו, לפני הרב יצחק מרוה, הרב רפאל זאב גלב והרב שמעון לביא, פסק דין מיום ב׳ בטבת תשפ״ב (6.12.2021). בפסק נדונה בין היתר סוגיית בבא מציעא קד ע״ב בדין "אשלם אלפא זוזי" ושיטות הרי״ף והרא״ש בגביית שיעור סביר מתוך התחייבות מופרזת.
תביעת כתובה גבוהה או טענת הפסד מחייבות בנייה מדויקת. משרדנו מסייע להפריד בין עצם הזכאות, הראיות, טענת אסמכתא ושיעור החיוב, ולנסח תביעה או הגנה בהירה ומבוססת בפני בית הדין.
המידע כללי ואינו תחליף לייעוץ פרטני. תוצאת תביעת כתובה תלויה בלשון הכתובה, בנסיבות הנישואין והפירוד ובראיות שבתיק.